עֲדַיִן
אהובות
כשמגיעה ל ... ק צ ה
קצה בו אני חשה יותר
ועֲדַיִן אינני יכולה לחשוב את זה .
אוהבת את המילה
עֲדַיִן
היא פותחת שפה פנימית
בשדה המציאות
שהופכת הסופי לאפשרי
נותת מקום לנשום
לחיות
לשהות
מתוך אמונה
ש ל מ י ד ה אפשרית
תמיד .
עֲדַיִן
מילה קטנה מחוללת
שמאפשרת
לא לסגת מ ה ק צ ה
שאליו הגעתי
בלעדיה
עולות ׳מחשבות׳
שמסמנות לי
שאני יכולה לעבור
ליד הקצה
ולנוע בדרכים מוכרות ואמיתיות
אך בזכותה
אני נשארת בקצה;
כן
עֲדַיִן
׳מעדיפה׳ להשאר תקועה.
ואפילו גאה ב ק צ ה הזה-
יש לי קצה חוט!
משהו חדש יבוא!
ההכרה ש׳מאחורי׳
ה מ ו כ ר
שלא מתאפשר כרגע
בקצה שדה הדעת
מסתתר מרחב
של ריפוי והתחדשות
שהצוהר אליו נפקח
כשמסכימה
לשהות ב ק צ ה
עֲדַיִן
לא י ו ד ע ת .
העת הזו של ההסתרה שבהסתרה
׳מביאה׳ אותנו ל ק צ ה
של מה שאנו י ו ד ע ו ת
במקום שבו
נפקחת בנו ה א פ ש ר ו ת
לחוש את ה ב א
שממתין בנו
ל ה ת נ ב ע . ל ה ת נ ב א
להתחדש דרכנו
בעולם .
במילים של יום יום
׳לא נבהלת׳
אני רק עֲדַיִן לא י ו ד ע ת .
כל אחת מאיתנו
וה ק צ ה שנבחר לה
רק לה לעמוד מולו.
מסכימה ל ש ה ו ת
בקצה
לחבק את ה ל ב
שפועם בי ברעד
נושמת .
ומתוך ה ע ר פ ל
תעלה מפי הבאר שבנו ;
מילת מפתח חדשה
מחשבה על ׳שליחה׳
הכוונה חדשה
מושג בהיר
רעיון למפגש
פתח להדהוד
תשובה לשאלה
מה כן מתאפשר כרגע
ברכה לעולמי . כאן ועכשיו .
שתפנה אותנו בשפת ה ק צ ה שנפקחה בכן
וודאי יהיה בה להאיר את דרכנו
חיבוק
אהובות אמיצות
הודיה על מילות האור שלכן לסלעית
והעיטוף המחבק והממלא באמונה ואהבה
אמן שאת המילים תפגושנה בבוקר שלכן
*
׳שתי דרכים ללמוד, לחשוב, להבין:
האחת, לארגן מחדש מושגים ישנים ומוכרים.
השנייה, לעמוד בנקודה שבה אנחנו תקועים, היכן שמורגשת תחושה שיש שם עוד מה שרוצה להתבטא אבל לא יודע בינתיים איך, לעמוד על הקצה, ולהמתין שהחדש יגיע, זה שמופיע רענן, שלא הופיע מעולם.׳
יוג'ין ג'נדלין
