נשים של יום חמישי

נשים של יום חמישי בשוק . חוכמת לב . בידיהן . " את מועכת לי את כל הסחורה , תפסיקי ללחוץ " שמונה בבוקר והידיים בתנועה . מקלפות מעטפות של שום , מנקות פלומה של חבושים ,מריחות חריפות הפלפל , חופנות עגבניות אחת לאחת . מי לשקית של הסלט ומי לזו של השקשוקה . עגבניה, עגבניה, כל אחת בתורה זוכות למגע , מלטף , לוחץ , מתפעל או לחלופין נינזף " אילן, מה זה העגבניות האלה " הן חולקות זו עם זו דעת , נחישות ,התכוונות "תיקחי מהארגז כאן למטה ,שם היפות " בליל של שפת לחיצות. שפת קוד שקושרת את מבט העין אל מגע היד .קוד אש . שפה ,שעוברת מדור לדור ומגלה לנו כולנו בניסתר "את יודעת!" שפת לחיצות רגועה הן חולקות , שפת האם של הנשים כולן , שיודעות לגעת . ללטף , לחפון , להתרגש , להנות . שפה אחת לכולן ,שמתכתבת בפשטות עם שפת האם שלהן הרוסית, אמהרית ,יידיש, כורדית, טריפולטאית , תימנית... שפה מגשרת ,שמרגשת ומשמחת לחלוק ולהתחלק . הן לוחצות ומשחררות את הלחץ הארוג ,אגור בהן ,בידיים של הלב , ואני אוהבת לאסוף לשקית שלי את העגבניות ,שעברו תחת ידיהן את אלו דווקא שהן משחררות בכוונה ,את אלו שספגו מרסיסי בינתן המכווונת ,זו למרק בורשט וזו לקובה של שישי וזו לחריימה של שבת , זו לרסק לג'חנון וזו לסלט קצוץ קצוץ ליד השקשוקה . בבירור הידיים לוכדות זכרונות בין הקווים החרוצים בם , מעמיסות שקיות , סוחבות , מנגבות זיעה ,מחפשות מטבעות בארנק ,מלאות ומחייכות חיוך רחב. ידיה אמונה . יום הכנות שישי קסום לנו . בידיים מלאות שמחה וחיבוק

שוקשלחמישי