שוק של חמישי

שוק של יום חמישי . משבוע לשבוע מסתפר לו בי סיפור של יום . שעה קבועה . מיקום קבוע . באסטות ובעליהן ומרכולתם . פרצופים . ידיים . סלים . באותו מקום . אותו סדר . אותו . אבל . לא אותו . עוברת אצל כולם . מסמנת בעיניים . במגע . מכירה דקויות הטעמים . המרקם . זוכרת אצל מי קניתי מה . זה מרתק . כל בעל באסטה והסחורה שלו . זה קשור לעיניים שלהם . לנחישות בידיים . לאדיבות לנשים שלא מפסיקות לשאול . להעיר . לדרוש . הטעם כמו נגזר מאורך . קוצר הרוח שלהם . מידת השמש היוקדת מבעד לסככת הצל בעיניים שלהם . יש טעם לבאסטה . בבירור . אין ענב . מנגו . פלפל חריף. גזר . דלעת ...זהה למישנהו . נראים דומה ,אבל רק נראים . והמוכרים הם רק קצה של שרשרת ארוכה של ידיים מהמגדל . למשקה . לקוטף . למשנע . ל....... ועדיין יש לכל באסטונר חותם ניסתר .שמשפיע מאוד משפיע על הטעם . הריח . המגע אצלך אחרי יום, יומיים, שבוע במקרר . חותם ,שקשור למגע עם הקונה . משהו ניסתר באופן שבו מבקשים להניח על המשקל . שאורזים בשקית . שמעירים בקטנה על הבחירה שלך . שמקבלים השטר, מטבעות ביד . מחפשים עודף בקופסאת ענק . ומניחים ביד על המשקל או על השקית . שפה . שפת קוד . קודש . והיום היה שוק בסימן כתום . צהוב . בסימן של קיץ .קץ . באור שמחבר סוף גלוי להתחלה ניסתרת . שפה של האדמה לגלות לנו . מה הגוף שלנו צריך . מה יעשה טוב בנשמה .והצעקות. כן . בקרית מלאכי עוד צועקים בשוק . " ענבים דבש ". " מאיה של מנגו" . " אבטיח סוכר " ." פלפל חריף אש"... קריאות עידוד שמגיעות איתך הביתה ונשארות איתך , במטבח עד ליום חמישי הבא . מופתעת בכמה פשטות מונחת השמחה שבי שמחה לשתף בה