מוצאת את עצמי

אלו היו שבועות שהמבט שלי פגש בהרבה שמיים מצאתי את עצמי מרימה עיניים לשמים, להביט בתכלת, בתכלית. בחרתי לְהִתְבּוֹנֵן במַעֲלָה למטה .כשהראש נשמט מטה מעייפות . העיניים פגשו באדמה פעורה . בתכריכים לבנים . ארונות קבורה . אדמה לחה .חרוכה .על שפת הכינרת . במדבר . בהר . פגשו העיניים באבני דרך קטנים שהושארו לציון כמו אצרו הבטחה , עוד נשוב . וביניהם פרחים תלושים מהמציאות בשמים יכולתי למצוא גוונים ומרחבים, והם נתנו לי הכוח לפזר את העננות והערפל שמתחת . בין גלגלי הזמן זו כנראה הסיבה שמעודדים תינוקות רכים שא נולדו להתבונן למעלה כי זה מסייע לחזק את הראש בחרתי לְהִתְבּוֹנֵן במַעֲלָה . להתבונן למעלה . בחרתי לְהִבָּנוֹת .להתחבר לעוצמת הזכות שלנו כאן .לחיות .להיות .להעניק .להשפיע שפע מבורך .בחרתי להבנות דרך השמיים נפרשו מאופק לאופק מכסים בשפעתם את הנסתר והעלום . למעלה מדעת . שמיים שנדמו תלויים כמיכסים שקופים מעל לראשנו . מגנים . משקפים .מאפשרים לשפע מתחת לעלות מעלה מעלה . עדים תכולים ,בזהר הרקיע המשך יום יפה היום