השכם הבוקר

השכם הבוקר

מול סגלגלות הראשים הפורחים במרחבים הנפרשים בשביל הצעידה היומי שלי , בבירור גמור , ביקום המקביל של מחשבותי אחזתי בידי . מול הזריחה . חבילה מרובעת קטנה ומסתורית . את אותה חבילה , שהדורמן ,העביר לנו לדירת הלופט במנהטן, חבילה מרובעת קטנה ומסקרנת . עטופה ומסוגרת בצלוטייפים רבים . ושמך היה בכתובת השולח . הפתיחה הצריכה מאמץ משולב של מספריים וסכינים יפניות לבקע את הקרום השקוף שסגר מכל עבר . המסך כמו הוסר ועשרות אם לא מאות חרקים קטנים חלקם חיים וחלקם מתים מילאו את השולחן .נבעתנו . קדחתנות של מחשבות ענייניות סימאה את ליבנו ״אם המכס היה מגלה את שנשלח אלינו ״ איזו חוסר אחריות ״ אם הרשות החקלאית האמריקאית הייתה עולה על החבילה וויזת הלימודים שלנו וודאי הייתה נלקחת ״ היינו נסערים מכמות החרקים שנשלחה אלינו במיוחד . שלא הייתה בנו פניות ומקום בנפש לקבל את פרח ראש הארטישוק הסגול והמופלא ששלחת אלינו . אתה עברת בשדה . הוא לכד את מבטך . והחלטת לשלוח לנו אותו במתנה . לא כתמונה אוצרת . לא כמלל . במופע האמיתי שלו . במופע שחיבר אותו אלייך . שניסית דרכו להתחבר אלינו . ארזת אותו . עטפת אותו . שלחת אותו . וציפית . ציפית וודאי להתפעלות . הודיה . שדר של חיבור. אבל אנחנו אמנם זוג סטודנטים לאומנות שיודעים להעריך יופי . פאר הבריאה . לא הייתה בנו הכשירות לקבל ממך את שרצית לתת לנו . נתקענו בקליפה . בהינומה המסווה את המהות את העיקר .בחרקים שבאו עם הפרח . היום בהנץ החמה . בשדה הארטישוק . לכד את עיני ראש אחד של ארטישוק עם ניצת פלומה סגלגלה שהבהיקה עם השמש העולה . דמעות מילאו את עיני . הרגשתי אותך . את נוכחותך . את ההודיה שלך והשמחה הרבה . שלמדתי לקבל בחן . גרשון , היום קיבלתי את המתנה שלך שנתת לנו לפני כ30 שנה . אתה כבר עשור שנים לא איתנו בתצורת הגוף הרגילה . אבל אתה ממשיך להיות לנו למורה דרך . זמן הנתינה אינו מקביל לזמן הקבלה . לא כל מה שאנחנו נותנים מתקבל בו ברגע . יש לקבלה עת משלה . היא מצריכה שחרור . הכנעה ואהבה ללא תנאי . תודה איש יקר על מתנה מופלאה ומרגשת של בוקר . ממש בשבוע שכולו מכוון למתן . כן . אמן שנזכה לקבל את שבאהבה ניתן לנו . רק לנו .