בין הפָּנִים לפְּנִים

ארכיטקטורה פנימית . מרגישה אותה כשנכנסת לבתים . כשעוברת בגרמי מדרגות . במבואות . בשהות בחנויות . בישיבה בחדרי המתנה . תקשורת לא מכותבת בין הגוף והחלל . בין הפָּנִים לפְּנִים. מבלי משים לב השהות שלי בחללים מעצבת את הפְּנִים שבי . בימים בחיי שמחייבים שהות ממושכת במבנים סגורים , הגוף כמו מחייב אותי להתחיל את הבוקר בים . ביער . בשדה הפתוח . להרחיב את גבולות הגיזרה הפנימיים שבי ,שיאפשרו קבלה מזככת של הכתבות בלתי מודעות של חדרי הישיבות , חדרי העבודה כרשימו בגופי . השפעה יומיומית סמויה שהפכה בשנים האחרונות לנוכחת וגלויה . לא מתביישת להכנס למקום ולשאול פנימה בלחש רם : ״ איך לך ? ״ מופתעת תמיד מישירות התגובה . יש מקומות שממש משמחים כל תא בי . קירות וחללים שמדברים בשפה שנוגעת ובמיוחד מניחה מכבדת בקוד פשוט . אמיתי . ויש מקומות שלשאלה ״ איך לך ?״ עולה תשובה ברורה כ״ לא משהו ״ ואני מתקרבת לחלונות ואם זה עדיין לא מיטיב . אני מוצאת את עצמי . ליד הדלת. כן . מרשה לעצמי . לדייק לבחור איפה . להיות . נוכחת .