להתבונן

"אדמה היא אף פעם לא רק חומה , ושמיים הם לא רק כחולים " היא אמרה והעיניים הבורקות שלה ליטפו ברוך תקיף את היד עם המכחול שלי . זה היה השעור החשוב ביותר שקיבלתי בגיל שבע . מהמורה לאומנות הראשונה שלי . המורה היחידה שאני זוכרת בבירור מבית הספר היסודי . "שימי לב לסגול ולאדום ,לצהוב ולורוד שבעלה הזה , הבת שלי שלחה לי אותו מארצות הברית " עלה של שלכת שאצר בתוכו קשת מופלאה של גוונים . זוכרת אותו מונח בכף היד שלה . ולי נפתחו השמים ונגלתה הארץ .למדתי להתבונן . לראות מבעד לצבעים השליטים , את גווני הביניים בהם מתרחשת הסערה בהסתר . הצל שבאור האור שבצל . וההתבוננות החשופה התגלתה כפתח מרחיב קשב ותודעה . משפט זעיר של מורה לחיים זרע זרעים של מבט שהנביטו דעת שהצבעים של החיים בגווני הגוונים משתקפים בה . מתחת לקליפות של הצבע המתקלף שם ניתן לגעת במהות . כן . ״אדמה היא אף פעם לא רק חומה , ושמיים הם לא רק כחולים ״