מסתקרנת

קו המבט שבעיניה שהואר בזיק של חיוך הרגיש כמו תחילתו של חוט או בעצם תחילתם של המוני חוטים שהקצה שלהם מונח בקו התפר הסמוי שבין הבטן וההתרגשות בין ההפתעה .השובבות .הילדיות והצמא לדעת וגילוי . פגשתי . סקרנות . בתוך עיניים של בת 80 . מורת דרך של מאות נשים צעירות ,שהכניסה אותי אל לב ליבו של היכלה עת נתנה לי להעביר שיעור לקבוצת הנשים שלה." יש לך בשורה " היא אמרה . המילים שלה הרימו את המסך . גוללו את האבן מעל פי הבאר . התחלתי לרדת . ליוותה אותי יראת הקודש שלה וקו המבט שבעיניה שיצר בהקשבה מרחב שאפשר לידע חדש להגיע , להשתכן . נכנסנו יחד אל לב המעין החתום . אני אמנם זו שדיברתי אבל הייתה זו היא שבהקשבה מרוכזת וסקרנות החזיקה את החוט הדק שאפשר לי לרדת למטה למטה אל תהומות באר הדעת ולדלות משם מטמונים . לתלמידות שלה ולנו . שתינו . הסקרנות שלה אפשרה לי לרדת מעלה מעלה כל כך עמוק. היא הניעה . חוללה . הגדילה ופיתחה . אותה סקרנות רחפה ממקום למקום. בדקה. התבוננה. שאלה והופתעה . התפעלה ובחנה לאן הלאה. אותתה . יש כאן עוד קצה.

זה מה שלמדתי . יש כאן עוד קצה . קצה החוט של תאוות הסקרנות הפנימית ותשוקת הלמידה העצמית . קצה של אמת . תודה רבקה