לדלג

יש ימים שקוראים לי לְדַלֵּג . לא לְדַלֵּג עליהם . אלא לְדַלֵּג בהם . היום הוא יום שכזה . קול בגוף קורא להתחיל לדלג .הקול הזה מתחיל להדהד בדרך כלל אחרי ימים של ריכוז רב . וקשב על כזה שמותח את התודעה .ומקשה את הגוף . בימים האלו אני מתחברת לילדה עם התיק על הגב והמימיה שתלויה על הצוואר עם רצועת גומי כתומה , מימיה חצי ריקה שתופחת על הבטן בין דִּלּוּג לדִּלּוּג בדרך מבית הספר הביתה . הילדה שבי שמדלגת משמחה . ומרחפת בין שמים וארץ . עולה למעלה ושוב נוגעת באדמה .זו שללכת זה איטי מידי עבורה . זו שצריכה להרים את הרגליים כי היא יודעת שאם תרים את הרגליים – הכול בסוף יתרומם. האמת הפנימית תתגלה, המוח ישתחרר, אור יופיע. זו שיודעת בקלילות לדלג ולקפוץ מעל מכשולים שפה ושם . שיודעת לדלג בהנאה ובאקראיות לעולמות דעת אחרים. היום החלטתי לדלג . בלי דילגית או חבל ובלי תיק על הגב או מימיה שדילגה איתי . דילגתי . לא התעכבתי על קטנות . לא עשיתי עניין מכל דבר . המשכתי הלאה לדבר הבא . והשתדלתי להשלים עם המציאות הלא מושלמת של החיים הנפלאים שלי. דילוג שהוביל לדִּיאָלוֹג זורם . הרמוני . שמקדם הלאה . והתעלמתי לחלוטין מהקול של המורה שבי שקרא לי : "לא לדלג בקטעים הלא מובנים בסיפור או המשעממים " אני דילגתי . הרמתי רגלים . גדלתי . שיהיה לכולנו יום טוב ורגוע ... מלא דילוגים על ההרהורים ... יום של דילוג . של דיאלוג ממקום רך ושמח . מגדל . מועדים לשמחה .