לפנות

דיווחים מהמטבח . מסדרת . הגעתי למגרות הסכו"ם . פיניתי אותן .הן נראו חסרות תקנה . מחשבה ראשונה ,"איך כלי האכילה שלנו נמצאים במסגרת מפוקפקת כזו" . מחשבה שנייה ,"איקאה ! . כן , אין מצב להתעסק עם הפינות האלו . הולכת על חדש . זה במבצע . קופצת וקונה יקח פחות זמן מלהתעסק איתן". מחשבה שלישית , "אין מצב . עד שמזומנות לך כל כך הרבה פינות לעבודה את בורחת " . המחשבה השלישית ניצחה . הלכתי "הרד קור " כל החומרים החזקים עם הברזליות הנוקשות ביותר . קצת אור החל להפציע . אבל הפינות . צל גדול נשאר שם . בפינות . ניסיתי עם אביזרים חדים , נוקשים , נהיו רק שריטות . ואז קול בי קרא " ברכות - רק ברוך זה יקרה " לקחתי מטלית לחה פשוטה . עברתי בעונג ובליטוף וזה הרגיש נפלא והפינות החלו להתבהר . חיוך ענק מילא את פני . אז זה כל הסיפור של הפינות האפלות שלנו אלו שאנחנו מפחדים לגשת אליהם . מגע רך . חיבוק . ליטוף . שלנו לעצמנו . ואור מגיע אליהם . המגירות . נראות אפילו יותר חדשות מאלו שבמבצע באיקאה . משהו בי התנקה . התבהר. התפנה משבחרתי להתחדש דרכן . ולא לברוח לחידוש קל מעבר להן . פינה שקטה. בלב כל הסערה . פשוט . לְפִנּוֹת לַפִּנּוֹת לְפַנּוֹת לִפְנוֹת. אם היו אומרים לי לפני חמש שנים שאני אצליח "להתפלסף" , להעמיק בזמן הניקיונות הייתי מגחכת בגדול ... יש עדנה !!!