top of page


מילים . בשפת מדרש אשה 
אסתר גופר 

וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה

רואה לה בעיניים

יום שישי .

ריח חזק של חצילים על האש פולח הראות .

ריח שבימים רגילים

כמו נותן האות לתחילת ההכנות לשבת .

היום .יום השישי לפני  יום השואה .

הראות מלאות מידי .

מבקשות אויר צלול .

נקי נקי .  לראות .


ואני יום יום כמה פעמים ביום .

רואה לה בעיניים .

לסבתא חנה .

חנה הגדולה .

כך קראו לה בשל גובהה .

בתמונה היחידה ששרדה  משם .

והיא ניבטת אלינו בבית

על הקיר במסדרון .

בדרך . מפה . לשם .

מכאן . לאן .

אני רואה לה בעיניים .

ורואה דרכה לרחוק .

ושומעת בבהירות קולו של סבא דויד

״אני נצמדתי והלכתי עם אמי .

הייתי קשור אליה מאוד...

לא רציתי להפרד ממנה

אבל היא אמרה לי בתוקף -

בני לך ימינה זאת אולי בקשתי האחרונה -

מאז לא ראיתיה״


בכל הרכבות שנסעתי בהן בחיי .

לחוף בגואה .

תערוכה בנירנברג .

מפרנקפורט לפריז .

במעלה לירושלים . מקרית גת לסבידור ....

בכל נסיעה שלי ברכבת היא איתי .

האמא של אבא של בעלי .

סבתא רבה חנה .

חנה הגדולה . מהחיים .

האשה שציוותה לנו חיים .

ויודעת שבזכותה  משפחתי קיימת

. בזכותה בעלי אהובי בעולם .

ואני יום יום כמה פעמים ביום

. רואה לה בעיניים .

מוצאת שם שקט ובהירות .

סערה ונחישות .עוצמה ורכות .

אמת ותקווה .

מוצאת שם בעיניים שלה .

כיוון .

דרך מעל כל התהיות והשאלות .

מוצאת שם הודיה חרישית .

כתב עדות סמויה לנו כולנו הנשים .

האמהות עלי אדמות

תסכימי להיות י ו ד ע ת

את כאן . אנחנו כאן .

בזכות ובחסד

וכן . הכנות לשבת .

והחצילים כבר מוכנים .

והראות רואות שמחות ומודות .

זכרך ברוך בנו .כולנו .


---------------------

חנה גרוקוף לבית ווליה בת 33

עם בניה הירשל צבי בן 6  וחיים בן 9

נספו ברכבת המוות עם עוד 1196

ילדים ביום הכיפורים 1943.   


דוד גרוקוף( גופר) ז״ל הילד בן 14

הניצול היחידי מבין 70 בני משפחה .

עלה לארץ והקים משפחה לתפארת .

משפחתנו .(בתמונה מניף את גרשון בנו בכורו

וכסבא את נכדתו הבכורה טהר )



וה ה ס ת ר ה לא ׳סותרת׳ כלל

שהכיריים של יום שישי

׳מתפוצצות׳ ב ח ש ק י ם

שיצאו לחרות ♥️


Comentários


מילים מהקצה  
באר הדעת
Follow Me
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Twitter Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Pinterest Icon
bottom of page