קול מ ו צ א
אהובות
היום
זכיתי ׳לחוות׳ צפירה
בלב הכרם
מבט מ ה ל ב
׳הפגיש׳ אותי
עם זמורות תלושות
המוערמות על קרקע
אדמת הכרם
בין השורות המלבלבות
המוריקות והמנצות
והעיניים שלי קלטו
ה פ צ ע ה של צימוח
מבין הענפים
החתוכים ו׳הזרוקים׳
נעדרי החיות
למרות ואף על פי .
המהות העוצמתית שבנו
עם כוח התחדשות פנימי
משולה לגפן
וְנֵ֖צֶר מִשׇּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה
גם משנגדע גזעה
היא מצמיחה משורשיה נצרים
שמתעבים ויוצרים גזע חדש
וכל ענף בקרבת א ד מ ה
מעמיד מנצר שורשיה כנה
על כ נ ה .
גם כשחשות ת ל ו ש ו ת
שזה מרגיש א ב ו ד
הגפן בכרם חיינו
מלמדת אותנו
שיעור ק ו מ ה
אמן שנזכור
׳לקול דרך יש מוצא
תקשיבי טוב לעצמך׳
יש וודאות
בהצעה של ׳המחשבות׳
לעצור ולא להמשיך
להרפות לוותר
מבחינת ה ש כ ל
גם אם זה
א ב ד ו ן
הוא מ ו ח ל ט
כן ה מ ו ח מעדיף
בהירות קבועה
ומנסה לכוון ת מ י ד
אל מה שכבר מכיר
מתקשה ל מ ש ו ך
קדימה כשקשה
ולא נודע
ובבירור בבחירה ׳הלא מושכלת׳
שהיא שייכת ל ל ב
אל פנימיות שפת ה א מ ו נ ה
שמכוונת הקשיבות עמוקה
להסכים ל נ ו ע להמשיך
להחזיק שביב ת ק ו ו ה
למרות העדרה של הוודאות
אמן ונזכור
שה פ צ ע ה אפשרית
מבעד ׳לפציעה׳
גם כשתלושות
מאדמתנו
גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ
שם במרחב שמתמסר
ל א מ ו נ ה מעל כל טעם ודעת
נ ז כ ה לגלות
מאגר כ ו ח ו ת נסתר
שקיומו לא היה ידוע
לנו ולעולם
וממנו נ ד ל ה
תעוזה וברכה
שם מתחילים
ה ח י י ם
שמעבר לחיים הרגילים .
בכל סיפורי העדות
של עיתות ההסתרה שבהסתרה
של חיינו האישיים והלאומיים
עולה בעוצמה בהירה
שלקול דרך יש מ ו צ א
ולנו נותר הציווי הפנימי
שכולו בשפת ה א מ ת של חיינו
תקשיבי ט ו ב לעצמך
חיבוק גדול
אהובות אמיצות
אמן ואת המילים תפגושנה בבוקר שלכן
שפת ה ה ת ח ד ש ו ת בכרם
Yorumlar