עומקא דליבא
אהובות
ראש חודש טוב
האמת שאצלנו במשפחה
היום הזה ממש
מלא בהוד . געגוע . הודיה ואמת
ואוחז בחובו את המורכבות הדקה דקה
שאנו מכירות בקו התפר הנפשי
כמו זה שבין יום הזכרון ליום העצמאות
אז היום . לפני שבע עשרה שנים .
נפערה האדמה . פנימה .
השמיים גבהו . מעלה .
דוד בן גרשון . גרשון בן דוד .
אבא ואח של בעלי
הובאו למנוחת עולמים זה לצד זה
לא בתאונה או ארוע משותף
במקומות שונים מסיבות שונות
בחיבור נשמתי יחידאי
זכרכם ברוך . 🌿
האזכרה היא א ר ו ע
שרק מתעצם ומתגדל
משנה לשנה
מתחילים לפני שקיעה
בבית העלמין
ומגיעים אלינו הביתה
כשראש חודש א ד ר מאיר מאורו
ומרבה בנו שמחה
משנה לשנה נוספים נכדים
שמאירים את נצחון האור
על החושך
של מי שהיה ניצול יחידי
מבין שבעים בני משפחתו
שנספו בשואה
והיה המאושר באדם כשנולד
בנו בכורו שקרא לו על שם אביו
שמת לו בידיים כשהיה בן שלוש עשרה
ב א ו מ ץ . ו ע ו ז .
קם . והקים . וחי ת ק ו מ ה .
ועולה בי לשתף אתכן
את ש נ ד ל ק בזכרוני היום
עם ג ר ש ו ן הבן הבכור
שעליו אביו אמר לפני שנולד
׳ א נ י ח י י ב ה מ ש ך ׳
השכם בבוקר
בהליכה בשדות
פוגשת את תחילת הקטיף
של ראשי הארטישוקים
במרחבים הנפרשים בשביל הצעידה היומי שלי ,
בבירור גמור ,
ביקום המקביל של מחשבותי אוחזת בידי .
מול הזריחה .
חבילה מרובעת קטנה ומסתורית .
את אותה חבילה ,
שהדורמן ,העביר לנו לדירת הלופט במנהטן,
חבילה מרובעת קטנה ומסקרנת .
עטופה ומסוגרת בצלוטייפים רבים .
והשם ג ר ש ו ן היה בכתובת השולח .
הפתיחה הצריכה מאמץ משולב
של מספריים וסכינים יפניות
לבקע את הקרום השקוף שסגר מכל עבר .
המסך כמו הוסר
ועשרות אם לא מאות
חרקים קטנים
חלקם חיים וחלקם מתים
מילאו את השולחן.
נבעתנו .
קדחתנות של מחשבות ענייניות
סימאה את ליבנו ;
״אם המכס היה מגלה את שנשלח אלינו ״
״איזה חוסר אחריות ״
״אם הרשות החקלאית האמריקאית
הייתה ׳עולה׳ על החבילה
וויזת הלימודים שלנו וודאי הייתה נלקחת ״
היינו נסערים מכמות החרקים שנשלחה אלינו במיוחד .
שלא הייתה בנו פניות
ומקום בנפש לקבל
את פרח ראש הארטישוק הסגול
והמופלא שנשלח אלינו .
בהתכוונות גדולה
על ידי
ג ר ש ו ן .
היום ר א י ת י אותך בשדה .
כנראה בשבילים שאני פוסעת בהם היום .
לפני 35 שנה .
עברת כ א ן
והראש הענק הסגול
לכד את מבטך .
והחלטת לשלוח לנו אותו במתנה .
לא כתמונה אוצרת .
לא כמלל .
במופע האמיתי שלו .
במופע שחיבר אותו אלייך .
שניסית דרכו להתחבר אלינו .
ארזת אותו . עטפת אותו . שלחת אותו .
וציפית . ציפית וודאי להתפעלות . הודיה .
שדר של חיבור.
אבל אנחנו אמנם זוג סטודנטים לאומנות
שיודעים להעריך יופי . פאר הבריאה .
לא הייתה בנו הכשירות
לקבל ממך את שרצית לתת לנו .
נתקענו בקליפה .
בהינומה המסווה את המהות את העיקר .
בחרקים שבאו עם הפרח .
היום בהנץ החמה . בשדה הארטישוק .
לכד את עיני ראש אחד של הארטישוקים הצעירים
עדיין סגור ומסוגר ,
שהבהיק עם השמש העולה .
דמעות מילאו את עיני .
הרגשתי אותך . את נוכחותך .
את ההודיה שלך
והשמחה הרבה ברצון ל ה ע נ י ק
א ה ב ה
שלימדה אותי לקבל בחן ,
גם אם במרחק השנים .
יכולתי לומר לי ולנו
גרשון ,
היום קיבלתי את המתנה שלך
שנתת לנו לפני כ35 שנה .
אתה כבר עשור ועוד שבע שנים
לא איתנו בתצורת הגוף הרגילה .
אבל אתה ממשיך להיות לנו למורה דרך .
זמן הנתינה אינו מקביל לזמן הקבלה .
לא כל מה שאנחנו נותנים
מתקבל בו ברגע .
יש לקבלה עת משלה
היא מצריכה שחרור .
הכנעה ואהבה ללא תנאי .
תודה
על מתנה מופלאה ומרגשת של בוקר .
ממש בשבוע שכולו מכוון למתן .
כן .
אמן שנזכה לקבל את שבאהבה ניתן לנו .
רק לנו .
בעתו ובזמנו .
אמן שלאור נשמתם הנדירה
נזכה כולנו להחזיק בא מ ת -
שכל שניתן לנו ומה שנתנו
ב ח י י נ ו
מתוך פנימיות הלב
י מ צ א את דרכו
בביטחה אל הלב
בעת ובזמן
שתמצא הכשירות
בעומקא דליבא
ל ק ב ל ה .
כ ת ר ה מ ל ו כ ה .
במבט מהחורף שבנו
אל ה ק י ץ שלפנינו
ראש חודש א ד ר טוב אהובות
Comments