top of page


מילים . בשפת מדרש אשה 
אסתר גופר 

וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה

משתייכת . אלי .

אהובות

כשהמספר של נורית גיא

על צג הטלפון שלי

אני יודעת . רק לא מי .


בחיי קהילה

יש פאר נדיר שקבוצת חברים במלואה

מלווה מלידה ועד מיתה את כל חבריה ;

את מידי יום זוכה לראות

קבוצת גיל שלמה

שאת מכירה מילדות

מסתובבת בשבילי הכפר

עם ילדיהם וההורים עם הסבים

והסבים שהם דור המייסדים

שהגיעו לכאן בשנות העשרים שלהם

׳התמונה׳ נעה על המדרכות

ומחתימה יום יום דף בהיסטוריה המושבית

והמושב השנה בן שבעים .

מלא בפלאים יומיומיים .


וכל מפגש כזה

אוגד בתוכו סיפור רב דורי

שנכנס ל מ ס ג ר ת אחת . במקום . ובזמן .

זה מופלא . ונדיר באיכויותיו .


ומידי שבוע מתפרסמת לידה

של בן . נכד. נין חדש

ובאותו עלון מפורסמים ההספדים

לאחר הלוויה

לאחד מבן דור המייסדים

שהלך לעולמו .

חיי עולם במלואם .


וזה שנים שאנחנו מלווים

לצד הלידות המרגשות

את דור המייסדים בדרכם האחרונה .


ואתמול כשהיינו בדרך ללוויה של חדווה

שכל קהילת הקיבוץ שלה

למגדול ועד קטן ליוותה אותה לדרכה האחרונה

השיחה מנורית באה לבשר

שעזי השכן שלנו נפטר .


עזי . זה מוסד .

השכן ׳שירשנו׳  יחד עם המשק

כשבחרנו לרכוש את נ ח ל ת המשפחה .

שכן שלימד אותנו

שאם מול עקשנות מביאים עקשנות מטיבה

רכות גדולה צומחת שם מתחת .


כשרק הגענו

והקשר מהעבר בין ׳בעלי המשקים׳ השכנים

היה כשל שני ׳זכרי א ל פ א ׳

והגיע הבן הצעיר האומן

שחזר וחזר ואמר:

׳עזי, זה לא יעזור לך

אתה יכול להיות אבא שלי

אני לא הולך לריב איתך ׳

והתגובה הזו

כל כך הוציאה אותו מדעתו

יחד עם הזקן והכיפה

שהתווספו עם השנים ,

ומרוב תסכול וכעס

שלא מצאו להם ׳שותף׳ למריבה

שכל כך כבר הורגל בה,

באה עם הימים והשנים

השלמה ורגיעות ;


׳בוא נשב מתחת לעץ

נדבר על פרשת השבוע ׳


׳אתה תמסור לאשתך תודה רבה

על החלות הטעימות

אתה לא תשכח , נכון ׳


׳ ואל תביא יותר את המרק החריף

ובכלל אל תביא לי כלום. אבל תבוא .׳


עזי ,שאתמול הרופא ניגש אליו

וחייב אותו לשים מסכת חמצן

וזכה לתשובה שלא ישכח כל חייו :

׳דוקטור אני הולך למות

ובשביל זה לא צריך חמצן ׳


והיום ביום הזה ממש ,

כשהשמיים תכולים מפויסים

צבי בעלי ערך לעזי את הלוויה

לבקשתו ולבקשת המשפחה

וזה לא מובן מאליו .


כמה המעגל הפתוח נסגר כדי להיפתח

עזי , שלפני ששה עשורים ויותר

הסיע את השכנה שלו  ,

שבעלה לא היה בבית

האמא של בעלי  לבית החולים

כשמלאו ימיה ללדת אותו .


את אותו תינוק שהפך לאיש

שזוכה היום ללוות ,

את מי  ש׳ליווה׳ אותו כשבא לעולם ,

ללוותו בצאתו מהעולם .


סוד ה ק ה י ל ה . רזי הויקהל .


היכולת ל ר א ו ת השתנות

עם רוחב היריעה של השנים

אם לא בדור הזה , בדור הבא ,

ואם לא בו אזי בזה שאחריו

מפיח הרבה תקווה .

ואותה חשוב שניקח איתנו לחיינו


כאחת שגדלה בבניין

וכל כך בלט בו ה נ ת ק

מהעבר להווה וודאי לעתיד ,

נפעמת כאן מהמארג ה ק ה י ל ת י

שמחזיק מ ו ר ש ת .

כך שזוכרת שכשאמא שלי ,

שהאריכה חיים

והייתה הדיירת האחרונה

׳מהבניין של פעם ׳ ,

ומודעת האבל שלה נתלתה

בכניסה לבניין ,

שאף אחד מדייריו

לא ידע כלל מי נפטרה .


ובואו , אמא שלי

הרי לא הייתה יכולה לחיות

בכפר או קיבוץ.

יש ׳מחיר׳ לחיי קהילה

שנראה שלא היה מטבעה לשלם

ולרבות מאיתנו שמבכרות

׳שקט׳ מעיניים שכל הזמן רואות


וזה שיעור קומה מופלא

מבעד לחיי הקהילה ולהעדרם ,

לחשיבות ה מ ו ר ש ת

זו שמגלה לנו שאנחנו

ש י י כ ו ת .


והפלא הוא שרק כשאנו חשות

שי י י כ ו ת

אנו יכולות להיות בחיות וחיוניות ,

ולזכות ברגיעה  ורווחה

נפשית וגופנית .


הדרך להיות ש י י כ ת  ,

ומה לעשות כדי להשתייך

זוהי היצירה הפרטית שלנו,

סגנון החיים הייחודי

של כל אחת ואחד ועולמה שלה  .


מה שברור זה שכחלק מקהילה או בנפרד

נצטרך לעבור דרך ׳תנאי שייכות׳ ;

ההרגשה שאנו מועילות , מוערכות ,

שאנו נ ר א ו ת כשאנו גדלות וצומחות


במילים של יום יום

בין כל הלוויות וההספדים

אנחנו ה ח י ו ת

נכון לנו שנ נ ח ד ד

את זה שאנו לפני הכל

ר ו א ו ת  את הערך שלנו

ואת הפלא שאנחנו רק אנחנו מביאות

ומודות על הגדילה והצמיחה

וזה יבטיח

שנרגיש ש י י כ ו ת  לעצמנו

ומשם תפתח החוליה

שתחבר אותנו לשרשרת

שתגלה ה ש י י כ ו ת  שלנו

למעגלי חיינו .


אז מה שייך ?

שייך שנהיה קשובות

שכשאנו במתח , אי שביעות רצון , תסכול

זה זמן להתבונן

על תחושת ה ש י י כ ו ת שלנו

ולעשות קצת ר ע נ ו ן

׳בקבוצות ׳ ה ש י י כ ו ת  שלנו

אלו שמטבען מדגישות

חלקים שונים שבנו

ומאפשרים לנו

להרגיש שלמות ובטוחות יותר .

כן בפשטות ה ש י י כ ו ת

יש בה להעצים את הבטחון שלנו,

ולגרום לנו להיות

רגועות  ומסופקות  יותר.


והחיים ה׳וירטואליים ׳, ׳הפגנות׳

׳רשתות חברתיות׳ …

נולדו מהצורך הפנימי העמוק

להרגיש ש י י כ ו ת

ואנו הבנו

שבמקביל להם

בחיים האמיתיים נ כ ו ן לנו

לחזק ולרענן

את ׳רשת׳ ה ש י י כ ו ת שלנו


נשמח לשיתופי הבנות הש י י כ ו ת שלכן

הן יעשירו את דרכנו וודאי


חיבוק

אהובות אמיצות

והמשך יום ממש ש י י ך


*

אז מה שייך השם של נורית גיא

למילות היום .

נורית היא האמא ׳האמיתית׳

של שחר שכתבה אסתר שְטְרייט-וורְצֶל

והיא אם שכולה לשחר ולצבי החייל שאמצה

והיא אשה שתמיד ש י י כ ת

מלאת חיות וחיוניות . החיוך לא סר מפניה

והצבע האדום בוהק משערה

נושק לשקיעות בהליכות היום יום שלה

והיא ב  ח ר ה

ללוות המשפחות השכולות במושב

וכבר שנים היא בועדת בית העלמין .

היא בחרה ב ח י י ם .

אז ממש ש י י ך .

Comentarios


מילים מהקצה  
באר הדעת
Follow Me
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Twitter Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Pinterest Icon
bottom of page