מה את מ ס נ נ ת

אהובות

היא פתחה לי את הדלת ;

׳ את סבתא של אדל ׳

כן ,ואת זאת שמוסרת את הצנצנות ?

׳לא יודעת , אולי אמא שלי ׳

והאמא מחייכת מתנצלת

שלא הכינה אותם

ובזמן שהיא מחפשת בארונות

אני מוצאת עצמי מחפשת את המסננות

שהיו כאן פעם על הקיר תלויות .

בת השלוש

מאמצת אותי , ׳ בואי אלי לחדר ׳

ומביאה ספר שליד הכרית שלה

׳נכון, שאת תקריאי לי ׳

ואני מחייכת ׳וודאי׳

ונזכרת באיש שלי שמחכה לי באוטו

׳ כי רק קופצת לשנייה ׳

ואני באמצע הסלון , מול המטבח ,

שפעם היה מעוטר במסננות

והרי באתי רק לאסוף צנצנות

שהאמא מוסרת, ׳מסננת׳ מביתה

לריבות שהכנתי בבוקר.

אני יושבת והיא מבקשת לשבת עלי

מוצאת עצמי מקריאה

לנכדה של אראלה סיפור

׳שני חתולים על ספסל אחד ׳

ועולה בי ע ר ג ה

ופליאה מתרגשת ומודה

למסובב כל העולמות .

מכירה את הכורסא מפעם ,

כשהייתי באה לאסוף

את הסבתא שלה לפני שנים רבות

אני הייתי בהייטק והיא הייתה עדיין חיה

אראלה הייתה הטרמפיסטית הקבועה שלי בימי שני

מהמושב בדרום לתל אביב .

לעיר שלה .

בנסיעות הקבועות שלנו

למדתי איך

בשנות השישים

היא הלכה אחרי אהבת חייה

לישב את הדרום .

אבל הלב שלה נשאר במערב .

בתל אביב של הילדות שלה .

בשש בערב כשהייתי אוספת אותה

היא הייתה ממלאת את הרכב

בהתלהבות המבושמת שלה

מפלאות העיר הגדולה .

הסרט הטוב שהספיקה לראות .

המוזיקה בצרפתית שהצליחה לשמוע

בחנות הדיסקים של  ימי הנערות שלה  .

הספר הטוב שקנתה .

הבד הנפלא למפה.

מארג של שמחות קטנות

שידעה ש׳יחזיקו׳ אותה ש מ ח ה שבוע

עד ליום שני הבא , והבא ..

ואני בסלון של הבית שהיה שלה

כשהנכדה שלה על  ברכי

וכבר הגענו לקטע שהחתולים שרבו השלימו

והשקית עם הצנצנות מוכנה

אבל יש עוד כמה עמודים לסיפור.

והאיש שלי בוודאי מחייך לו ברכב

כן , ממש ׳רק לשנייה קופצת ׳

ואני מקריאה בסבלנות

זה בהחלט לוקח לחתולים זמן להשלים

וחלק בי עם אראלה הסבתא שלה

ברכב בחזרה למושב בערב

והיא מראה לי את

המסננת החדשה שלא יכלה לעמוד בפניה .

ונזכרתי בפעם הראשונה כששאלתי אותה

"מה גם את? מסננות? "

והיא הפטירה בחיוך מבויש .

"כן. גם אני " .

גילינו שאנחנו חולקות אהבה לא ברורה

משותפת ל מ ס נ נ ו ת .

ובנסיעות המשותפות ,

אני ׳לעבודה ׳ שהשתדלתי לשמוח בה

והיא ללכוד ׳חלומות ׳שבבירור שמחו אותה ,

בנסיעות יום שני הקבועות

זכינו יחד  לתהות ולשאול את עצמנו

מה אנחנו מסננות ?

אומרות במרומז , מבררות לעצמנו,

משחררות מנוזלים מיותרים ,

ממה אנחנו מבקשות להתעלם .

ובהחלט במשך שנה או שנתיים

שמחנו בזמן המשותף יחד

(נראה לי  שהיא הייתה אז בגילי עכשיו )

והמשכנו לתהות

מה יש בקלחת או בקערה ה נ י ק ב י ת

מלאת החורים  והנקבים

שמאווררת ומשחררת

והאם הנוכחות שלהן אצלנו במטבח

מספרת לנו  את כוחה של הנקביות שבנו

זו שמכילה ובו בעת מראה החסר.

זו שמבקשת לאזן בין היכולת שלנו

להכיל הכל

ויחד עם זאת להתנקות

ולשחרר את המיותר, הגס .

זו שמאפשרת לנו ל ש מ ו ח

במה שניתן .

והחתולים , אלו שרבו ,

לבסוף , ליקקו זה לזה

את הגבינה והחלב מהפנים .

ונגמר הסיפור .

והבת שלוש כמובן בקשה

עוד אחד :)

׳ עכשיו תורך לבוא אלי

ואקריא לך עוד סיפור ׳

יצאתי מהבית עם שקית צנצנות ביד

וסיננתי לעצמי ולאיש שלי בחיוך מתנצל

שזה מדהים  בשפת ה מ ס נ נ ו ת;

שיש נוכחות מדייקת לעת מסויימת

ואותה נוכחות נכון לה

להשתחרר בעת אחרת .

והדיוק ה מ ס נ ן

הוא ממפתחות

לב ה ש מ ח ה  שבנו .

אני כבר פחות נוסעת לתל אביב .

והטרמפיסטית הקבועה שלי

גם היא כבר פחות נוסעת לתל אביב .

הרבה  שנים היא הייתה בבית אמהות סיעודי .

כשזכיתי מידי פעם לבקרה . עד שנפטרה .

היום יכולתי לראות בעיניים הסקרניות

והחביבות של הנכדה שלה

חלקים  מהחיוך המסותר

והמבט החוקר והמתלהב

של הסבתא שלה

שהיה בו תמיד לרמז לשתינו

שאנו שותפות סוד

וממשיכות בשמחה ל ס נ ן

כל אחת בדרכה.

במילים של יום יום .

אז כבר הבנו

שיש לי עניין עם מסננות .

בכל מטבח שנכנסת אליו הן לוכדות את עיני .

בכל השווקים שהגעתי אליהם בעולם הן,

עם כל הנקבים ,נקבים ,

חלולים , חלולים שבהן

קוראות לי לסדר .

משתפת אותנו ;

בנסיבות ׳הישרדותיות ׳ מסוימות,

לחסום רגש זה הכרחי.

והעת הזו של ההסתרה שבהסתרה

׳העניקה׳ לנו לא מעט סיבות

׳לבלוע את הדמעות ׳ , ׳ להכהות התגובה ׳

׳לאבן ההרגש והתחושה ׳

וזו עת טובה כעת

להשתמש ׳ב מ ס נ נ ות ריגשיות  ׳

כדי לנקות מהמערכת שלנו

את מה ש׳לכוד׳ ׳חסום׳

׳אצור׳ . ׳עצור׳

ולא מאפשר ל ח י ו ת

הפנימית  שבנו לרטוט ולנוע

בכל מרחבי הגוף והנפש שלנו .

ניקח מעט דעת מ ס ו נ נ ת

מהנסיעות המשותפות של חובבות

ה מ ס נ נ ו ת :

לפני הכל

ה ק ש ב ה  , תירגלנו בנסיעות שלנו

הרבה הקשבה לעצמנו וגם הדדית

שהיא כשלעצמה מסננת .

מ ת ב ט א ת , נותת למה שעולה

איך שעולה

לנכוח  ,

אריאלה הייתה כל הדרך חזרה

מאוחר בערב ברכב

חופשי שרה בצרפתית

עם מבטא תל אביבי

מלא בגעגוע .

סיננה את כל התסכולים שלה

בחופשיות מרגשת .

ל ה ע ז לפגוש את עצמנו כמו שאנו

אראלה בעל כורחה ׳הפכה׳ לחקלאית במושב

כשהלכה בעיקבות אהוב ליבה

אך לא חדלה לה ע ז להיות התל אביבית שהיא

בפנימיות נשמתה .

ולקנות בכל נסיעה ,כמעט לעיר הגדולה

מ ס נ נ ת שאין לה ממש שימוש

אבל איפשרה והעזה לתת להן לשמח אותה .

ס ב ל נ ו ת

לתת את הזמן לרגש לעבור דרכנו

כמה זמן שנדרש לניקוי הפנימי

מקסים היה לראות

איך בנסיעות שלנו

מידי פעם  על הדרך הצליחה

גם ל ס נ ן בכי טוב …בנחת

לא אצה לה הדרך לעצור או לסיים .

ברבע שעה האחרונה של הנסיעה

היינו בשקט .

כשהגוף נהיה ש ק ט ,

ויש הרגש של שלווה פנימית עמוקה

ולאחריה ש מ ח ה

זה סימן ש ס י נ נ ו טוב

וסיימנו ל נ ק ו ת ולשחרר את

שהתאפשר לנו בעת הזו.

היא ת מ י ד ירדה מהרכב ב ש מ ח ה

ללמד אותנו גם היום

ש כ ש ה ש מ ח ה  מופיעה

זה סימן ש ה מ ס נ נ ת

עשתה את שלה

והניקוי להיום הושלם.

נשמח לשיתופי תובנות ה ש י ת ו ף שלכן

בשפת ה מ ס נ נ ת שבכן

חיבוק

אהובות אמיצות

*

ואני היום כל כך שמחתי בצנצנות

שהאמא של בת השלוש כל כך שמחה

ל ס נ ן ממטבחה שהיה פעם של אריאלה

והן התמלאות בכל טוב מתוק ;

ריבות תותים. אוכמניות .עגבניות שרי

ממלאות בערגונות ובחלומות

משמחים .

***

אהובות

בוקר מבורך

קמנו לבשורות מ ש מ ח ו ת

מפעים איזה כוח יש

להרגש ולערבות המשותפת שלנו

נו מה באמת

מה עכשיו שייך שמחה קטנטנה כזאת

מ׳מסננת׳ , צנצנת׳ , ׳ריבות׳ ׳ציור ׳ :)

וחשוב שנהדהד לנו

כמה חוסן פנימי נדרש מאיתנו

׳ל׳יצר׳ לעצמנו אורות קטנים יומיומיים משמחים בלב ההסתרה

שיחזיקו ויחזקו את הלב החדש

והמלא רגש שלנו

עד להופעת ה א ו ר ו ת על הגדולים

ששוטפים כגל בשמחה

שגם מתזכרים אותנו

ש׳הההתמדה ׳ שלנו במשמחים הקטנים

מאפשרת ל נ ש ו ם טוב

גם עם שוח הגל מטה מטה

ושאנחנו בעת הזו ׳במסע׳ ארוך

מלא במורדות ועליות

משמחים יוותר ומשמחים פחות

ואנחנו ׳לומדות׳ לקחת אחריות

על השמחה שתלויה בנו

ג ע ג ו ע

ממלא ב ש מ ח ה 🍓 🫐 🍅

קטנה קטנה

עמוקה עמוקה

שממש מתחברת בטוב

לש מ ח ה הענקית

של הבוקר