לרכך ידיים

ג' בכסלו התשפ"ד

אהובות

האצבעות שלי ׳שחו׳

היום קצת בשמן ובצק

רכות ונעימות

נעים להקליד איתן .

מזכירות לי נושנות

מהחיים שלנו בהודו

הכלות ,יחד עם עיטורי המהינדי

טובלות ידיהן שעות

בשמן סומסום או חרדל

לחזק הנוכחות של צבע החינה.

הסבתות שם יודעות

בסתר ללחוש

שהשמן מרכך הידיים

ופותח הלב

ומנחה בנועם

את רזי שפת המגע

שפת הגוף .

בעת הזו של ההסתרה של ההסתרה

בין כיווצי הלב , והנשימות הקצרות

וחיבוקים בדפיקות לב מואצות

כשהמחשבות מתחלפות בסרט מהיר

מוצאת מ נ ו ח ה

שנכונה לי

רק כשהידיים שלי

נעות ברכות .

אם מצליחה להאט

את תנועת הידיים

ברכות ועדינות

הן ׳מכתיבות׳ בנועם

פשוט

קצב רך

ללב , לנשימה , למחשבה

מתאפשרת כניסת

א ו ר ך

לרוח .

ככל שתנועת החוץ

יותר ויותר ׳לא נורמלית ׳

כמו מתבקשים איים

׳לא נורמליים ׳ מקבילים ;

שיחה עם רופא גריאטרי

שחוזר אלי

כשאני עם ידיים משומנות

מנסה ׳להחליק׳ לקבלה

אבא שכול שבא

׳להחזיר׳ כיפות מהאזכרה

ומספר שנרשם ללימודי

אנימציה שחלם עליהם כל חייו .

מזמינה צבע ׳באפקט בטון׳

והמוכר בדלפק מתעקש

אבל הוא בצבא מי יצבע ?

ואני מסמנת לי ולו ולבן שלי

שיחזור בע׳ה לאפטר

וימשיך את בניין הבית שלו

יוצאת מהשדות בחזרה לכפר

עוברת קבוע דרך הרפת

והן כמו ׳מחכות׳ לי

רצות כל בוקר מחדש

לשיח ה נ ק ה

של ׳חולבות ׳

ומוצאת עצמי מצלמת

ע ט י נ י ם .

יכולה לפתוח תערוכה

׳לא נורמלית ׳

במילים של יום יום

מסכימות להכניס

אורך ל ר ו ח

ובעת הזו

זה מחייב אותנו להסכים

ל ח פ ש

לקיים ולממש

׳איים של אפשר ׳

כל אחת עם מה

שמצליח לה

ל ה א ט

את תנועת הידיים שלה

וכל שמאפשר לה ׳ללכוד׳

מחוות ׳לא נורמליות׳

שמרככות

את הלב

ומחזקות

את האור הנסתר

שמאפשר לנשום

מידי פעם

בשקט

חיבוק להמשך יום מבורך

אהובות אמיצות