top of page


מילים . בשפת מדרש אשה 
אסתר גופר 

וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה

ללכת עם ה פ ח ד

אהובות

׳סבתא , אני מפחדת

תני לי יד ונלך ביחד ׳

מופלא לראות שמילדות

ניחנו בהדרכה פנימית

שמאפשרת לנו

׳ללכת׳ עם ה פ ח ד


׳לפחד כמו ילדים׳

שבצעדים קטנים

נעים  ק ד י מ ה

לא  מ ו ו ת ר י ם   

מעזים

ומאפשרים לפחד

להיות להם ולנו

ל מ ו ר ה דרך .


בשנים האחרונות

ובמיוחד בימים אלו של ההסתרה שבהסתרה

בעת הנדירה הזו של חיינו

ה מ פ ג ש עם הטרדות והחששות

שלנו ה נ ש י ם

מעורר בי סקרנות

מתבוננת ח ו ק ר ת

המבקשת להיות

לומדת אותנו

דרך ה פ ח ד י ם שלנו


ה פ ח ד

מדחייה

מאכזבה

ה פ ח ד

להשאר לבד

להיפגע

לפגוע

ה פ ח ד

לא לחוות אהבה

לטעות

להיכשל

ה פ ח ד

לא להגשים החלומות

להחטיא לייעוד


ה פ ח ד . ל ח י ו ת .


אם נתבונן על חיינו

נ ג ל ה

שכבר היום

אנו ח י ו ת ב מ ח י צ ת הפחד -

אותו פ ח ד

שממנו אנו חוששות .


זה  ג י ל ו י שהיה לי מסעיר

כן ,

כל פ ח ד שלנו מכל דבר

הוא כבר נוכח בחיינו

היום . ברגע הזה עכשיו

אנו מכירות אותו מקרוב

חיות איתו הוא חלק מהחיים שלנו .


בזכות גדולה

במפגשים הרבים עם נשים

בכל הגילאים ושלבי החיים

נ ג ל ה מול עייני כפסיפס

שהחלקים שבו ביקשו

ל ה ת ח ב ר  ולהאיר :


כך אשה שחששה בימי הקורונה

לצאת מהבית שמא תדבק ותחלה

וה פ ח ד הגדול

מתחת לבהלה המשתקת

היא ידעה לומר

הוא פחד מ ח נ ק

והיא למדה ׳לגלות׳

שהיא חיה יום יום את ה ח נ ק

שכל כך פחדה ממנו

כשלא יצאה מפתח הבית


ואשה שלא עוזבת את עבודתה

שלא טובה לה

מ ה פ ח ד שמא לא תמצא עבודה

שתשמח אותה

חיה כ ב ר ביום יום בהעדר השמחה

שכל כך מ פ ח ד ת ממנה


ואשה שחוששת לעזוב מסגרת

שמתנכרת לה

מ פ ח ד  שתשאר לבד

חייה כבר ביום יום שלה

ב ב ד י ד ו ת שכל כך

מפחדת ממנה


ואשה שמפחדת לפגוש

את ה ק פ א ו ן שחוותה בילדות

כשלא כיבדו את גבולותיה

חיה ביום יום ק פ ו א ה

בחייה שלה


הבנו .


זו ב ש ו ר ה  פנימית

מחדשת ומ א י ר ה

שמאפשרת לנו

ל ה ת ח ז ק

אל מול ה פ ח ד י ם שלנו

ולהפנים

שאנו כבר ׳מכירות׳

אותם בפנימיותנו


הם כמו נ ש ל ח ו

אלינו

כמורי דרך

מ א מ נ י ם

להסכים

לנוע יחד איתם

בצעדים קטנים

לעבר החיים המופלאים

מלאי הברכה והחיות

שבאנו  לחיות ולהגשים


במילים של יום יום

לילה .

ואנחנו לא הולכות

להתעסק ע כ ש י ו

עם הפחדים שלנו .


אנו מסמנות לעצמנו

ביום יום שלנו

ל ה ת ב ו נ ן

בעיניים ח ד ש ו ת

מאירות

על כל שמגביל

וחוסם אותנו

מ פ ח י ד אותנו

מ ל נ ו ע , לחוות , ל ח י ו ת

לממש ולהגשים


מזהות את ׳ההכרות׳

הקרובה שלנו איתו

ביום יום שלנו

מ ת ח ז ק ו ת  מההכרה

שאם אני כבר  ׳חיה׳ איתו

זה סמן עבורי שאני

י כ ו ל ה לו.


בבטחון גמור

שמבעד ומעבר

לכל מה ׳שחוסם׳ אותנו

מצוי הכוח ה ד ו ח ף

הפנימי שלנו


ו מ ס כ י מ ה

להתחייב לנוע

גם אם זה בצעדים קטנטנים

להיות תמיד ב ת נ ו ע ה

יחד איתו .


נשמח כולנו להארות והתבוננויות המחדשות שלכן

שיהיה בן להאיר את דרכנו שלנו


חיבוק גדול

אהובות אמיצות

אמן ותפגושנה את המילים בבוקר שלכן


*

מסמנת לנו שה מ ק ב י ל ה

בגוף שלנו

לפנימיות ׳מנגנון׳

הכוח החוסם שמנביע את הכוח הדוחף

הוא צ ו ו א ר  ה ר ח ם


*

משה רבנו

הוא אות וסמן

לאיכות התנועה המסותרת

בנו כולנו

בשפת הפחד - דחף


משה הולך עם ה פ ח ד

של החסם המנהיגותי שבו

׳כבד פה ולשון׳

וזוכה ׳להוריד׳ לעולם

את עשרת ה ד י ב ר ו ת

ולכתוב את ספר ד ב ר י ם


וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל

כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה

פָּנִים אֶל פָּנִים.


פה אל פ ה .



Comments


מילים מהקצה  
באר הדעת
Follow Me
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Twitter Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Pinterest Icon
bottom of page