" לא לוקחת "
" לא לוקחת " מילותיה הנחושות מעוררות צללים של מבטים בחדר החשוך למחצה "זה בסדר תסמכי עלי , תראי ,כאן מהיד שלי " והמבט שלה חד ובהיר כשבחוץ עת הדימדומים של השחר העולה "אני לא לוקחת תרופה שאני לא רואה " ...ואהווו ... איזו צלילות של חיות בתוך בליל הסערות שהביא איתו החג של האילנות .95 חורפים שבאביב ימלאו עיתם , נוכחות מעוררת השתאות , של אותו לשד חיים שעולה בנסתר ומפכה עכשיו באילנות . מחשכי החורף רושמים אותותם וסימונים מאירים של תודעה ערה מפכים את ימנו " אני מדליקה לנו אור " והעיניים שלה נפקחות " עכשיו אני רואה , זה בסדר , תני לי מים " . כולנו כאן , כל אחד ומספר החורפים שזכה לחרוף והסערות שנבחרו לו , ומידת הקור המדייקת עבור הנביטה המחודשת אליה נע . קריאת הלילה של האמא שבנו "תדליקי אור " פתחה צהר לפריחה שמבעד לחרפה החורפית שבנו כולנו .
שיהיה יום צלול מעורר בטוב לנו
