כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ

אהובות

ראיית הלבנה בשמיים

הולכת וגדלה

יש מהמקובלים

שמקבילים את התחדשותה

להתחדשותנו

ומסמנים שהאור שבה ובנו

מתייצב בימים אלו

מעבר לרגישות הפגיעה

של ההתחלה החדשה

והיא פ נ ו י ה

להיות מ ב ו ר כ ת

בקידוש הלבנה .

אמן שנזכור לשאת

בלילות החשוכים

המבט לשמיים למעלה

ונזכה ל א ס ו ף

את סגולת האור המתעלה

בלבנה שבנו

לימינו וליבנו שלנו

הימים שנבחר לנו

לעבור דרכם

מעלים להכרה

סיפור שזכה להיות ׳מסופר׳

בביתנו לא פעם

חשה שזו העת

שנכון לנו להתוודע אליו -

וכך הוא מ ס ו פ ר :

בשלבים המתקדמים

ב׳מסלול׳ של יחידות נבחרות

מסומן מסלול

שההגעה לנקודת ׳הסיום׳ שלו

מצריכה מ א מ ץ עילאי

גופני ונפשי

והקושי הגדול הוא

אי ההוודאות

והלא נודע

וקו הסיום ה ע ל ו ם .

ובו ברגע שמגיעים אל

נקודת ה ס י ו ם

ומסירים כל ׳המשקלים׳

מ ה ג ו ף  והנשמה

ומתכוננים ל מ נ ו ח ה

והרפיה שלמה

שמורגשת כ ו ו ד א ו ת

שאליה יחלו כל כך

נערכת ה ק פ צ ה

שבה מסמנים

פ ס ג ה חדשה

של אי וודאות

וכולם מתבקשים

להתחבר ל׳מנשאים הכבדים׳

ולחזור ל ת נ ו ע ה

ושם

הרוב ׳נופלים׳

ומבקשים לפרוש

והמעטים ה מ ו ב ח ר י ם

שמתגברים על ה כ ש ל

התודעתי של ס י ו ם שלב

שאליו מוצמדת

ההתכוונות והכוונה

להפסקה , מנוחה

הרפיה ו ו ד א ו ת

ומסכימים להחיל בתוכם

האפשרות הכמוסה

ב ל א  נ ו ד ע  שלפניהם

וזוכים להחשף ל ה כ ר ה

פנימית ועמוקה

שמאפשרת ל ב ט ו ח

ולהאמין ב א פ ש ר   

שמעבר ל ׳ס ו ף׳

כל הכוחות כולם

ושם מ ת ג ל ה  פתח

למקור חיות ותעצומות

של ה ת ח ל ה

חדשה

וכן , הם ז ו כ י ם

לגלות שהיכולת

להתניע מ ח ד ש

בנקודה בזמן

כשכבר נדמה

שתם ונשלם

והגענו אל המנוחה והנחלה

זיכתה אותם

במתת ל ח י י ם

ל ש א ת את הלא נודע

ולחזק האמונה

בעצמם ובדרך

ובדרך כלל ׳במסלול׳

המשאיות איסוף מחכות

בקצה העליה הקטנה

אחרי כמה מאות מטרים בלבד

לשאת את ה מ ע ז י ם

לנ ח ל ה בלי המיצרים

בתודעתם

שאם אלו שפרשו

רק היו ׳יודעים׳ מראש

שהמאמץ החדש הנדרש

הוא ׳ק צ ר ׳

היו מוצאים בם הכוחות

להמשיך הלאה

אך ה ל א נודע

׳ביטל׳ בם ה נ ב ח ר ו ת

ולא העצים אותה בם .

במילים של יום יום

אנחנו כולנו

בעת הזו של ההסתרה שבהסתרה

גם מבלי לבקש ל ה ת ק ב ל

נבחרנו להיות

חלק מ נ ב ח ר ת

מ ו ב ח ר ת

ו א נ ו מוצאות עצמנו

׳במסלול׳ מ ג ב ש

במסע שלא ב ח ר נ ו

כלל לצאת אליו

וקווי ׳הסיום׳ נ מ ת ח י ם

מתחת לרגלינו

מיום ליום , משבוע לשבוע

ומחודש לחודש

ומבהירים לנו

את  ה נ ב ח ר ו ת שלנו

ש ח ת ו מ ה בנו

מיום לידתנו כעם במדבר

כשסבבנו בארץ לא זרועה

וזכינו ל ק ש ר עילאי

של ח ס ד הדדי

וקשר של בטחון ו א ה ב ה

כעם נ ב ח ר

אנו חייבות לזכור

ברגעים של ׳עייפות׳ מהלא נודע

והמתח המצטבר מהאי וודאות

ב מ ס ע שלפנינו

שאנחנו קיבלנו  כנשים

הזכות ל ח ו ו ת בגופנו מידי חודש

במקביל ל׳מסלול׳ ה ל ב נ ה  בשמים

את היכולת לחוות ב א מ ו נ ה

בכל ס י ו ם של מהלך בנגלה

את עוררות ה ה ת ח ל ה בנסתר

מבעד ומעבר לכל ׳מסלולי החיים ׳

ונטוע בנו מ ל י ד ה

ה ב ט ח ו ן בהתחדשות והטבה

והיכולת להלך בערפל ואי הוודאות

של ה ב ר י א ה

כבנות ב י ת

ב ב י ת

שאנו .

וזו העת ל ה ב י א

את ה מ נ ה י ג ו ת הפנימית שלנו

למציאות חיינו כולנו

במחשבה , בשפה , בהתבוננות

במעשה ובעיקר

ב א ה ב ה .

חיבוק גדול

אהובות אמיצות

אמן שאת המילים תפגושנה בבוקר שלכן

*

אמן

שבימים שלפנינו

נזכור לשאת

בלילות החשוכים

המבט לשמיים למעלה

ונזכה דרכו ל א ס ו ף

את סגולת האור המתעלה

בלבנה שבנו

לימינו וליבנו שלנו

כולנו

אמן