top of page


מילים . בשפת מדרש אשה 
אסתר גופר 

וַאֲפִלּוּ בְּהַסְתָּרָה

‘התכתבות׳ בשקיעות

אהובות

היום התבהר לי

שהעיניים שלי מלוות אותה בשמיים

וחשה בגוף

את קו הצל עובר

מלפני , מעלי , עד אל מאחורי

כמו נושאת בי ׳ שעון חמה ׳

בערנות לשעה

שמתקרבת לאופק מחדש .


אנחנו ׳מתכתבים ׳ בשקיעות

קו האופק שבי

חובר לקו האופק שלו

קו אווירי שמשיק לקו הלב

זו הנקודה ביום שלי

שחוברת למה שרואה בעיניים שלו .


זה ׳היתרון׳ בימים אלו

בלחיות בדרום .

הבן שלי ששם ואני שכאן ,

אנחנו ׳מתכתבים׳ בשקיעות


בשיחת הטלפון הזעירה

שהתאפשרה ׳השתחלה׳ האמירה :

׳לפחות אנחנו רואים את אותן שקיעות ׳

היה שקט שחדר דרכו גיחוך קל

ברור לי ולו . לנו ולהם -

ה  ש ק י ע ה

אותה השקיעה

רק

מה שאני רואה מ כ א ן

לא דומה למה שהוא

רואה משם .


העיניים  שלנו

נטועות במרחבי דעת

לכאורה קרובים

אך כל כך מרוחקים ;


וכנראה שלעולם לא נוכל

להבין

איך נראה ׳העולם׳

בעיניים שלו . בעיניים  שלהם .

מה  באמת ש ו ק ע

על קו האופק של הלב שלו .

שלהם כולם .


ואני ׳אוספת׳ שקיעות בשדות

רגעים של ניסיונות

להתקרב מבעד למרחק   .


והעיניים  שלי נשואות לשמיים שבתוכי

והקול שבו בי

קורא לי

ללוות את האור ה א ח ד

זה שפגשתי בזריחה

והיה תלוי מעל ראשי כל היום

תלוי ביום , תלוי באיכות הצללים

תלוי בי .


קול קורא בי

ללוות את האור שזרח בי

אל קצה קו האופק

כשאש היום שוקעת בשדות

שותתת מאודם היום.


כן

לומדת דרכה , דרכי .

לעלות ולשקוע

לזרוח ולקמול

בידיעה ברורה

שגם בקצה החשוך

שמסתיר הקו

שמחבר השמיים לארץ

יש עוד קצה

שהזריחה בו תבוא בו

להאיר את  פני

ביום שלפני  .



בעת הזו של ההסתרה שבהסתרה

אני אשת ה ז ר י ח ו ת ,

למדתי להתאהב ב ש ק י ע ו ת

אוספת איתי מי שכאן בבית

׳באה ל ש ק י ע ה ׳

עם סימן שאלה שבימים אלו

נלווה אליו סימן קריאה ;

לאפס את המחשבות

ולהתמלא מהרגע.

להתקרב .

כשהקול של ׳הנסיך הקטן׳

עולה ברוך מחוייך :

שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ חֲבִיבוֹת עָלַי מְאֹד.

הָבָה נִתְבּוֹנֵן

לִשְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ!



במילים של יום יום

הבה .

נִתְבּוֹנֵן.

בימים אלו

מלאי ה ש ק י ע ו ת ,

בכל שבחיינו

בה ת ע ל ו ת

בהתפעלות מלאה ביראת כבוד

בטוהר ונקיות בהירים

נטולת ביקורת ופניות

כמו שמתבוננות על השמש

בדרכה לקו האופק ב ש ק י ע ה ;

כן .

באנשים , במראות , במציאות

שבחיינו

הם פ י ל א י י ם

וראויים

שנתבונן עליהם

ברוממות מתפעמת

מ ת ע ל ה

לא פחות

משקיעה נהדרת .


הָבָה נִתְבּוֹנֵן

להם

מעבר לאופק

בעיניים

ו נ ת ח י י ב

ל ה ת ע ל ו ת .



חיבוק לליל מנוחה

אהובות אמיצות

אמן ותפגושנה המילים בבוקר שלכן





Комментарии


מילים מהקצה  
באר הדעת
Follow Me
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Twitter Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Pinterest Icon
bottom of page