הצ'יקיטה חזרה

הצ'יקיטה חזרה . החתולה של אמא שלי . היא הגיעה לפני יותר מעשור , חודש לאחר שאבא שלי נפטר , בהצעה מבודחת של אבא של צבי" שלא תהיי לבד ,אולי תיקחי את הגורה של החתולה שלנו שהמליטה " , שנענתה בהחלטיות " אני לא אוהבת חתולים בכלל, רק כלבים " וזכתה לאמירה מפתה " תקחי לשבוע ואם לא תרצי תחזירי " . לקחה... והגורה שזכתה לכינוי " צ'יקיטה" נשארה ועוד איך נשארה . המלווה הצמודה . צמודה . במטבח בין הסירים . במקלחת על הכיור . ליד השולחן . על כן הציור . ליד הכרית . הייללות שלה מלוות כל פסיעה במדרגות . הנסיעות מתוקצבות " אי אפשר להשאיר את צ'יקיטה לבד" . כל ביקור שלנו זוכה למבט סיאמי מעורב עם פרסי בניחוח אוזבקי של בעלות מתנשא " היא עכשיו שלי , אם לא הבנתם " ואנחנו כולנו מפנימים .זו לא נוכחות רגילה . זו השגחה צרופה . ברגעי החדווה והחולשה . בין הנפילות והקימות .חיבורא נדיר . ובחודש האחרון . צ'יקיטה . נעלמה . נהלמה . נאלמה . היא חשה הדאגה . הנוכחות הקבועה שלנו . נטתה להסתגר . להקיא . לפחד . כמונו . במוצאי שבת האחרון . היא חזרה . טיפסה על הבירכיים . מקום הקבע שלה ואיפשרה ליד חמה ומתחזקת ללטף אותה . ולנו זה היה אות . זה לא נגמר עד שזה שזה לא נגמר וגם כשזה נגמר זה לא נגמר .

תודות על התפילות .

י"ג אדר ה'תרפ"ד .לפני 95 שנה נולדת . איזו זכות . שיעור קומה כתמר יפרח .

המשך יום מפואר לנו