המרק בדרך

" בואי גיברת אני אפתח בשבילך הדלעת " והעיניים שלי מלאו בכתום העז עת בצע חלת הדלעת בקפידה . והידיים שלו יודעות . כבר מילדות שוק התחבר אצלי לשם הפועל . ל ס ח ו ב . הידיים בשוק מחזירות לעצמן העטרה . בדרך , בין הסמטאות המובילות לרחבת השוק עייני קולטות אותן . את הידיים הנושאות . שקיות , עגלות, מלאות כל טוב הארץ . הידיים הנושאות קובעות המידתיות .שוקלות בהבנה ובמחשבה את המידה המדוייקת לצרכי הבית .השקילה נטועה בידיים ,אלו שבוחרות וממלאות השקיות ואלו שיודעות מה ואיך הן אמורות לשאת התנובה לביתן . בבירור הרכב שאיתו באה לשוק , משבש " חוש השקילה" . אני קונה לפי העין . לא לפי היד . אמא שלי קנתה לפי היד . ידעה בבירור מה ואיך יכנס לסל ולעגלה . עם מה אפשר לעלות לאוטובוס ולרדת , ומה המרחק מהתחנה לבית. לשאת דלעת , הדרים , תפוחי אדמה ברחובות הקרייה ... זה לא מה בכך . והאוטו שלי מלא בברכה . נושא את המידה של עייני . עייננו . שמבקשות שנשא ידיים ונבקש , נתפלל . למידה . ללמידה . לאיזון דק דק ... בין מה שנחשק בעין ובין מה שניתן ונכון לנו לשאת ... המשך יום נפלא לנו , מאיר במידה הראויה לנו . אמן .

#שוקשלחמישי #המרקבדרך